בעוד אנו שומעים על שיאי חום שהולכים ונשברים במדינות העולם השונות, כולל דיווח של האו"ם על כך שחודש יולי 2019 היה החם ביותר בממוצע עולמי מאז החלו המדידות, המשרד להגנת הסביבה הגיש לממשלה את דוח המעקב של ועדת ההיגוי הבינמשרדית בנוגע ליישום התכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה לשנים 2017-2016 בישראל.

הדוח סוקר את יישום התכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי החממה ואת ההתקדמות לקראת היעדים עליהם התחייבה הממשלה במסגרת הסכם פריז. הדוח הבא, של שנת 2018, יוגש לממשלה עד דצמבר 2019.

לפי הדוח, שריפת דלקים תמשיך להיות הגורם העיקרי לפליטות גזי חממה בישראל גם בעתיד, ופליטות מצריכת דלקים יהוו כ-81% מסך הפליטות בשנת 2030 במידה ולא ייושמו צעדים נוספים על הצעדים שיושמו עד כה. תחומי הפעילות העיקריים התורמים לפליטות אלה הם ייצור חשמל (48% מהפליטות), תחבורה (20% מהפליטות) ודלקים לתעשייה ומבנים (13% מהפליטות).

יעדי פליטות פר נפש לעומת פליטות אבסולוטיות

כשבאים לבחון את פליטות גזי החממה במדינות השונות, ובהם גם ישראל, חשוב לשים לב האם מדובר ביעדי פליטות לנפש או ביעדי פליטות אבסולוטיות ובמקביל לבחון את קצב גידול האוכלוסייה והמצב הכלכלי של תושבי המדינה.

ברור שככל שיש יותר אנשים במדינה– הם יצרכו יותר אנרגיה ויגרמו ליותר פליטות גזי חממה בין אם באופן ישיר (חשמל ודלק) ובין אם באופן עקיף (צריכת מוצרים שהייצור והשינוע שלהם גרם לפליטת גזי חממה). לכן ככל שקצב גידול האוכלוסייה גבוה יותר, כך צפויות בה יותר פליטות גזי חממה.

בנוסף, ברוב המקרים כאשר המצב הכלכלי במדינה (מדדים כגון תוצר לאומי לנפש) יותר גבוהה, התושבים יחזיקו ביותר במדינות עניות יותר.

כשבוחנים את השילוב של שני המדדים - קצב גידול אוכלוסייה ומצב כלכלי, רואים שברוב מדינות העולם יש קשר ישיר בין איכות החיים הכלכלית לגידול האוכלוסייה – אם נתמצת זאת: ככל שהמדינה עשירה יותר, כך קצב גידול האוכלוסייה נמוך יותר.

הפחתת פליטות גזי חממה בישראל

כשמתסכלים על ישראל ביחס לשאר מדינות העלום מגלים אנומליה (חריגה) בקנה מידה עולמי. מצד אחד המצב הכלכלי טוב אך עם גידול אוכלוסייה גבוה – שזה המקרה הכי בעייתי בהיבט של גזי חממה– גם מצטרפים הרבה אנשים חדשים וגם כל אחד מהם חי ברמת צריכה גבוהה.

לכן, ישראל בחרה להתמקד ביעדי פליטות פר נפש, כלומר היא לקחה על עצמה להפחית את העלייה בפליטות גזי חממה ביחס לגידול האוכלוסייה הצפוי במדינה, אך לא מדובר על הפחתה בכמות הפליטות הכוללת.

וכך, בשלושת השנים 2015-2017 ניתן לראות ירידה בפליטות גזי חממה לנפש בישראל: 9.3 טון לנפש בשנת 2015, 9.2 בשנת 2016 ו- 9.0 טון לנפש בשנת 2017. היעד ל-2025 הוא 8.8 טון לנפש ול-2030 הוא 7.7 טון פליטות לנפש.

אם מסתכלים על כמות פליטות גזי החממה הכוללת לאותם שנים (2015-2017), ניתן לראות שהפליטות נשארו כמעט זהות 78.6 מיליון טון גזי חממה בשנת 2015 וגם בשנת 2016 וירידה קלה ל 78.3 מיליון טון בשנת 2017.

לכאורה מהנתונים לא רואים הפחתה אבסולוטית בפליטות, אלא שמדובר בהישג לא מובטל אם לוקחים בחשבון את גידול האוכלוסייה באותם שנים.

אגב, הדו"ח עצמו מציג את משמעות יעדי הפחתת פליטות גזי החממה של המדינה גם במונחים אבסולוטיים, אך ביחס לתרחיש בסיס שמגלם בתוכו את גידול האוכלוסייה והמשך מדיניות נוכחית ללא נקיטת צעדי שינוי.

מרבית ההפחתה בזכות המעבר מפחם לגז טבעי

מרבית ההפחתה בשנת 2017 הושגה עקב הפחתת השימוש בפחם בתחנות הכוח הפחמיות והמעבר לשימוש בגז טבעי. לפי הדוח, צעד זה הביא להפחתה של 7 מיליון טון, והפחתה נוספת של כ-1 מיליון טון צפויה בזכות ם אנרגיה מתחדשת במתקנים שכבר הוקמו או שנמצאים בשלבי תכנון מתקדמים – כל זאת בהפחתה אבסולוטית ביחס לתרחיש הבסיס.

החיסכון למשק: כתוצאה מהפחתת זיהום האוויר ומהפחתה בעלויות תפעול בשנת 2017 נאמד החיסכון הכלכלי למשק בכ-4.1 מיליארד ₪.

הדוח מציין כי היקף ההפחתה של פליטות גזי חממה הצפוי כתוצאה מהמדיניות הממשלתית שאושרה עד סוף 2017 אך טרם יושמה במלואה, תביא לעמידה ביעד הפליטה לנפש שנקבע לשנת 2025, אך לא ביעד לשנת 2030.

אחד הפערים המשמעותיים הוא ביעדים בתחום ההתייעלות האנרגטית – המדיניות הקיימת צפויה להשיגגג התייעלות של 7% בלבד לעומת יעד של 17% בשנת 2030. הדוח מציין כי כדי לעמוד ביעד יהיה צורך בחיוב בנייה ירוקה בכל המבנים החדשים הנבנים בישראל – צעד שנראה כרגע רחוק מיישום.

סגירת התחנות הפחמיות, בנייה ירוקה צמצום הנסיעה

הדוח מתאר את הפעולות הנדרשות כדי לעמוד ביעדי הפחתת פליטות גזי החממה עד לשנת 2030:

סגירת יחידות 1-4 בתחנת הכוח הפחמית "אורות רבין" בחדרה

עמידה במדרגות ההפחתה בשימוש בגזי קירור מסוג HFC שהוגדרו בתיקון קיגאלי לפרוטוקול מונטריאול

עמידה ביעד שנקבע ל-17% התייעלות אנרגטית בצריכת החשמל – כולל חיוב עמידה בתקן בנייה ירוקה בכל המבנים החדשים והפעלת מנגנוני תעריף לתמרוץ התייעלות אנרגטית

עמידה ביעדי הממשלה שנקבעו לייצור באנרגיות מתחדשות ל-2025 ו-2030 .

עמידה ביעד לצמצום הנסועה הפרטית ב-20%, כולל הגשת תוכנית מפורטת לשנים 2020-2030 לצמצום הנסועה הפרטית

הדו"ח מסכם את תוצאות המערך הלאומי למעקב ובקרה (MRV) אחר התכנית הלאומית וזאת כנדרש מכלל מדינות העולם במסגלהפחתת פליטות גזי חממה, שהוקם בין השנים 2016-2017. "מערך זה מגביר את השקיפות הציבורית בנוגע לפעולות הממשלה להפחתת פליטות גזי חממה ומציג בסיס מקצועי איתן לקבלת החלטות בנושא", כך אומר רון קמרה, ראש צוות מדיניות שינוי אקלים ואנרגיה בחברת אקוטריידרס, שהקימה ומפעילה עבור המשרד להגנת הסביבה את המערך. "בין היתר, התוצאות – המתבססות על נתונים רבים שנאספו וטויבו ממספר רב של שותפים ממשלתיים – יכולים לתמוך בתהליך קבלת החלטות בדבר עדכון יעדי המדינה ל-2030, כמו גם בתהליך המתנהל כיום לקביעת חזון ואסטרטגיה ארוכת טווח למשק דל פחמן ב-2050, רת הסכם פריז."