המונח שינוי אקלים מתייחס לשינויים ארוכי טווח בטמפרטורות ובדפוסי מזג האוויר. מאז המאה ה-19, פעילויות אנושיות הן הגורם העיקרי לשינויי האקלים, בעיקר בגלל שריפת דלקים מאובנים. בשנת 2015 נחתם הסכם פריז להתמודדות עם בעיית שינוי האקלים. ההסכם הציב לראשונה יעד מדעי להתחממות – הגבלת ההתחממות הגלובלית לעלייה של לא יותר מ-°1.5c בממוצע יחסית לטמפרטורה ששררה בעולם לפני המהפכה התעשייתית. ההסכם והועידה עצמה חייבו את המדינות לתכנן ולגבש מדיניות ארוכת טווח להפחתת פליטות והסתגלות לשינוי האקלים בתחומם.

סקטור האנרגיה העולמי אחראי ליותר משני שליש מפליטות גזי החממה בעולם ולכן לב המאבק בשינוי האקלים, עוסק בצמצום ההשפעות הסביבתיות של סקטור זה. התייעלות באנרגיה, הגדלת שיעור המתחדשות בתמהיל הדלקים והפחתת הפליטות מתחבורה הם חלק מהדרכים לצמצום ההשפעות של סקטור האנרגיה לשינוי האקלים.

חברות וארגונים בינ"ל החלו לקבוע לעצמם יעדים להפחתת פליטות גזי חממה וגיבוש אסטרטגיות ארגוניות לצמצום טביעת הרגל האקולוגית של הארגון, הן מתוקף חובות רגולטוריות והן מתוקף יעדים וולונטריים שקבעו לעצמם. כיום, אף קיימת בעולם מגמה בה חברות וארגונים מצהירים על יעד לאיפוס או הפחתת פליטות גזי חממה.