מנגנון שעת האפס הוא הרחבה של המערך הוולונטרי שהוקם בשנת 2010 ומשתתפים בו עשרות ארגונים.
מנגנון שעת האפס מקנה למצטרפים מענה מקצועי בשלבי הפעילות השונים, מידע וכלים המותאמים למגזרים השונים בישראל, הכרה בפעילות וקהילת עמיתים המאפשרת שיתוף ידע וניסיון ויצירת שיתופי פעולה.
המנגנון פוּתח בהתבסס על עקרונות ותשתית מקצועית בין-לאומיים מקובלים ומוכרים בעולם ומבחין בשלוש קטגוריות פליטות: מכלול 1, מכלול 2, מכלול 3.
כדי להשיג איפוס נטו עד לשנת 2050, נדרש מהארגון המצטרף לקבוע את שנת הבסיס שהיא נקודת ייחוס והשוואה להפחתות בפליטות גזי החממה ולפעול בארבעה שלבים מחזוריים:
הגדרת יעדי ביניים להפחתה בכל חמש שנים משנת ההצטרפות למנגנון
הכנת תוכנית פעולה חמש שנתית אחת לחמש שנים
הגשת דיווח של מצאי הפליטות בתום כל שנת פעילות (המסתיימת בספטמבר)
אימות המצאי בשנים הנבחרות
מי יכול להצטרף?
גופים ציבוריים או כל ארגון ישראלי אחר, לרבות שלוחה ישראלית של ארגון בין-לאומי, אשר יותר מ-95% מפליטות גזי החממה שלו ממכלולים 1 ו-2 נפלטות בישראל, ובכלל זה ארגונים מתחומי התעשייה, המסחר או ההשכלה הגבוהה (ולמעט רשויות מקומיות, מועצות אזוריות וגופים פיננסיים שאינם חברים בארגון SBTi) ואשר מעוניינים להציב לעצמם יעד של "איפוס נטו" של פליטות גזי החממה שלהם עד לשנת 2050. מבלי להציב יעד זה לא תתאפשר חברותו של ארגון במנגנון "שעת האפס".
ארגונים הפועלים לאיפוס פליטות במסגרת מנגנון איפוס פליטות בין-לאומי מוכר יכולים להצטרף גם למנגנון "שעת האפס" בדרישות המצמצמות כפל פעילות.